כל מה שאני עושה (כמטפלת, ובכלל) אני מבססת על האיכות הנדיבה של המיינדפולנס.
מיינדפולנס היא תשומת לב קשובה, סקרנית ולא שיפוטית.
ויש להבין, שבעולם של היום, זה דבר מאוד רדיקלי לתרגל מיינדפולס.
זה אומר בעצם לקחת אחריות על תשומת הלב שלנו.
תשומת הלב שלנו היא המשאב הכי חזק שלנו.
היא זאת שמכוונת את התודעה שלנו, את החושים שלנו, את המחשבה שלנו ואת הגוף שלנו בכל מה שאנחנו עושים.
היא זאת שמחליטה מה יישאר בחושך ומה יהיה באור.
ותשומת הלב נהייתי גם משאב כלכלי חזק מאוד בעולם.
החברות הכי גדולות בעולם היום מתפרנסות מלכוון את תשומת ליבנו למודעות, לפרסומות. הן בעצם מתעשרות משליטה בתשומת הלב שלנו, ונעשות מומחיות בלגרום לה להישאר מול המסך ולצרוך עוד ועוד תוכן.
אנחנו, רוב הזמן, נותנים לתשומת הלב לשוטט חופשי, להיות מוסטת אל כל מה שרועש ונוצץ וחדש.
לא מקדישים לזה מחשבה, לא מתכננים לאן נגיע כשנדליק את המסך או כשניתן למחשבות לרוץ.
אנחנו מניחים לתודעה שלנו לרוץ חופשי, כמו גור כלבים שמטייל לבד ברחוב- הכל מושך אותו, והוא פשוט מתרוצץ מצד לצד עד שהוא מתעייף.
זה מקסים וחמוד לראות גור כזה, אבל בניגוד לכלבלבים אנחנו לא רק מתלהבים ושמחים, אנחנו גם חוששים וחרדים, אנחנו גם נשאבים ונתקעים, ואפילו מתמכרים.
כוחה של תשומת לב קשובה ומודעת בא לידי ביטוי בצורה בולטת במצבים חדשים.
אל מול מצב חדש, יכולות להתעורר בתוכנו שתי תגובות: חרדה וסקרנות.
שתיהן תגובות הגיוניות, את שתיהן אנחנו מכירות כבנות אנוש. החרדה תפקידה להגן עלינו מפני העתיד הלא ידוע, בעוד הסקרנות תפקידה לעודד אותנו לחקר וללמידה חדשה. החרדה, היא תגובה מאוד לא נעימה, שנחווית בצורה שלילית ומשביתה את כל הפעילות שלנו. היא משתלטת על החוויה ומצמצמת אותה לפחד מהעתיד. ואילו השנייה, הסקרנות, מרחיבה את המחשבות שלנו, היא נחווית כחדשה, מעניינת, לעתים אפילו מלהיבה ומשמחת.
אז מי יחליט מה נפגוש בסיטואציה חדשה? מהו הגורם שיפעיל בתוכנו חדוות גילוי או חרדה משתקת?
כן כן, זאת תשומת הלב.
בסיטואציה חדשה, התגובה הרגשית שלנו תופעל במהירות והיא הרבה פעמים תגיב לדבר שאליו אנחנו שמים לב. אם נשים לב למה שהמצב יכול לספק לנו, נשים לב לכל האפשרויות שהמצב הזה פותח בפנינו, נשים לב ליכולות ולכוחות שלנו, תתעורר בנו באופן אוטומטי סקרנות. נראה את הסיטואציה בעיניים פקוחות ורחבות ונוכל גם להגיב בהתאם, מתוך בחירה.
לעומת זאת, אם תשומת הלב שלנו תתמקד במה שיכול להסתבך, במה שייגזל מאיתנו אם ניכשל בסיטואציה, אם נשים לב לכל מה שאין לנו, ליכולות שחסרות לנו ולכשלונות הקודמים שלנו, תתעורר בנו חרדה. ומייד נגיב בכיווץ, במתח ופחד. נתכונן לגרוע מכל והתודעה שלנו תצטמצם לפחד. כאלה יהיו גם הפעולות שלנו, מתוחות, לחוצות ומצמצמות.
ואת כל זה מנהלת תשומת הלב.
כשאני בקשר עם התודעה שלי, כשאני מתרגלת באופן מודע לכוון את תשומת הלב שלי בעדינות ומתוך בחירה, אני יכולה כל הזמן לבדוק- למה אני שמה לב עכשיו? איפה הייתי רוצה להניח את הלב שלי כרגע? ואז יש לי הרבה יותר סיכוי להגיב בצורה מיטיבה למציאות.
מול כל הגורמים החיצוניים שמנסים להסיט את תשומת ליבי-
אל המסך, אל החשש, אל הדאגה, אל התכנונים והשינוים,
מול כל אלה אני בוחרת איפה להיות.
אני בוחרת אם להתמקד בגירויים החזקים, או להאט ולהתבונן פנימה,
אני בוחרת אם לפגוש את עצמי או להתמקד בעולם החיצוני,
אני בוחרת לעצור עכשיו ולכוון מחדש את תשומת הלב.
המתנה של תרגול מיינדפולנס, היא הבחירה.
במקום להיות מובלת על ידי הגירויים החיצוניים להיות מסוגלת לנווט את דרכי בעצמי.
המתנה היא בכל יום מחדש לפגוש סקרנות ועניין במקום חרדה.
כמטפלת, כמנחת קבוצות וסדנאות, זאת המתנה הכי גדולה שאני יכולה לבוא איתה לכל מפגש.
לא כדי ללמד אחרים מיינדפולנס, אלא כדי לפגוש יחד את החיים ממקום חדש.
מקום שבוחר מחדש איפה להניח את הלב, ומצליח בכל סיטואציה מחדש להיות בסקרנות, בפתיחות ובעניין.