נעים מאוד, שמי רוני קרן, ואני חיה בנחת.

אחרי הצבא, נתתי לעצמי משימה: לעזוב דברים באמצע.
או במילים אחרות – להיכשל.

עד אז, כישלון היה משהו בלתי נסבל עבורי, הדבר הכי מפחיד בעולם.
כל כך פחדתי לאכזב את עצמי ואחרים סביבי,
שהעדפתי לא להרגיש ולא לחשוב בכלל מה אני רוצה,
רק לא להיכשל.

להיכשל היה להסכים ליפול לתהום הלא-ידוע,
לדבר הזה שאין לו שם, שמפחיד יותר מכל,
למוות.

ובאמת עזבתי כמה דברים באמצע.
הסכמתי למות קצת, כדי לגלות איך אפשר לחיות אחרת.
הסכמתי לא לדעת מי אני, להיות לבדי,
ולתת לדברים להתגלות בקצב שלהם.

וגיליתי את הרצון שלי,
את הרגש שלי,
ואת מי שאני באמת.

בזכות ההסכמה למות קצת, קיבלתי אמון בחיים.
אמון בקצב הפנימי של הדברים.
אמון בעצמי, כחלק מהדברים כולם.
מצאתי מנוחה – בתוך הכאוס הגדול.