רובנו חיים במרוץ.
מסמנים וי על ערימת המטלות שלקחנו על עצמנו,
ובסוף היום האנרגיה נופלת;
אנחנו מתרסקים על הספה, ועוברים לישון במיטה.
או שאנחנו פועלים או שאנחנו כבויים.
אין אמצע.

האמת היא שבין מאמץ מוגזם לאפיסת כוחות, יש מרחב גדול של נחת.
לחיות בנחת זה לפעול במרחב הזה, לנוח בו.

מנוחה כזו יכולה לקרות במהלך היום, באמצע העשייה שלנו.
היא מרחב פנימי, בו יש מספיק שקט כדי לשאול את עצמי מה שלומי, למה אני זקוקה כרגע.
מרחב בו מותר לי להיות בקצב שלי, בו יש מקום ופנאי, לעצמי ולחיים.