כתיבה מהמסע. פוסט שני. רעש הנהר לא פוסק מתגלגל ורוחש, נשמע מבפנים ומבחוץ, מקרוב ומרחוק. אפשר לחשוב שאחרי כמעט שבועיים כבר לא נשמע אותו בכלל,

כתיבת מסע. פרק ראשון זה לוקח זמן, אני יודעת. המעבר משם לפה. בכלל כל מעבר מבקש את הזמן שלו.לפעמים אני אומרת שבא לי כבר להיות עוד

יש לי חוויה מאוד מכוננת בחיים, רגע שמשהו עמוק השתנה בי ומה שמיוחד בחוויה הזאת, הוא שכל מה שהיא כוללת זה קימה מכיסא. וזה לא

פעם נהגו לייבש ביצות, חשבו שזה רעיון טוב להשתמש בכוח ובידע שיש ברשותנו כבני אדם על מנת להתערב בפני האדמה. היום יודעים שזו היתה טעות.

אנחנו נולדים לתוך קשר. בקשר אנחנו נפגעים, ובקשר גם נירפא. ההבנה הזאת עומדת בבסיס של כל טיפול מבוסס יחסים. כל טיפול בפסיכותרפיה מתבסס על ההבנה

אֵבֶל הוא שלב מעבר הוא האפשרות לומר- זה היה. זה קרה. זה נגמר.בלי העצירה הזאת אנחנו מדלגים על שלב הכרחי בתהליך השינוי.בכל תהליך של כל

כבר כמה חודשים שאני משתתפת בניסוי. זה בעצם שחזור של הניסוי הראשון שהשתתפתי בו, אי אז בתחילת שנות ה20 לחיי. הניסוי באי עשייה. שאלת המחקר:

אני בוחרת להגיד לא למשהו עכשיו למרות שהוא קוסם לי למרות שברור לי שזה משהו שארצה בעתיד. אני בוחרת להגיד לא למשהו עכשיו וזה קשה.

יש דרך אחרת, אני יודעת. דרך שמתקיימת במקביל למה שמורגש כאן ועכשיו. זו לא אפשרות חיים אחרת לחלוטין, כי היא קיימת כל הזמן. זה אולי

זוכרים שאמרנו ככה בהסכמים שעשינו כילדים? בלי חרטות! אני כנראה לקחתי את הכלל הזה יותר מדי ברצינות. ורוב חיי לא התחרטתי על שום דבר שעשיתי.

תהליך ההתפתחות שלנו לא עוצר כשאנחנו מגיעות לגיל 18.  גם לא כשאנחנו מתמקמות ומביאות ילדים. החיים הם רצף של שינויים כשכל אחד מהם מהווה הזמנה

אתמול היינו בגן שעשועים. בת השלוש שלי גילתה שהיא יכולה להתנדנד הפוך. עם הרגליים על הנדנדה, והראש למטה.היא הראתה לי שוב ושוב.ואז היא אמרה- רוצה

אתמול חזרתי מריטריט של כמה ימים. שתיקה, מדיטציה, וכל הדברים הטובים. בריטריט, למי שלא יודעת, יש תמיד גם זמן ביום שמוקדש לפעולה מודעת או קארמה

בשבועות האחרונים עולים לי המון זכרונות. מהילדות, מהנעורים, משנות העשרים המוקדמות שלי. זכרונות הם כוח מאוד חזק בחיים שלנו. הם מעוררים בקלות ובמהירות מגוון של

לפני כמה חודשים הייתי בארון קבורה. במסגרת מין מפגש כזה שבודק בחוויה מי אני מול מוות. במפגש המנחה שאלה אותי: מהו מוות טוב בעינייך? ואני

בְּרֵאשִׁית הָיָה קוֹל וְהַקּוֹל הָיָה הַכֹּל הַפֶּה נִפְתַּח, זָעַק וְהַקּוֹל נִסְדַּק נִשְׁבָּר הַגּוּף רַעַד וְדָמָם. וְשׁוּב הָיָה קוֹל, וְהַקּוֹל לֹא מִלֵּא אֶת הַכֹּל חָלָל אֶחָד

להיות ראש.עגולה, מרשימה, גבוהה.רואה, שומעת, טועמת, מריחה. מדברת.מדברת הרבה בקול רם ומלאה בקולות מבפנים. להיות ראש.לשאת בכובד ראש את המוח,שמור, מוגן, נסתר.להסתובב לי מצד לצד,כאילו

*מחשבות בעקבות קריאת הספר "האבולוציה של האהבה" של פרופ' עדה למפרט* הקשר הראשוני שלנו כבני אדם נוצר בידיים של אמא.  כך מלמדת אותנו האבולוציה: הופעתה

אנחנו יצורים מלאי סתירות. אני כל כך רוצה שיעריכו את העבודה הקשה שלי, רוצה לעשות כל הזמן, לפעול, להגשים, ומצד שני קנאית לזמן השקט שלי,

ביקורת פנימית היא אחת החוויות שהכי עוצרות אותנו. אנחנו נמנעים מכל כך הרבה דברים רק בגלל הקול הקטן הזה בראש שאומר- "יחשבו שזה מוזר", "זה