
לנוח בין צוקים
אנחנו יצורים מלאי סתירות. אני כל כך רוצה שיעריכו את העבודה הקשה שלי, רוצה לעשות כל הזמן, לפעול, להגשים, ומצד שני קנאית לזמן השקט שלי,
אנחנו יצורים מלאי סתירות. אני כל כך רוצה שיעריכו את העבודה הקשה שלי, רוצה לעשות כל הזמן, לפעול, להגשים, ומצד שני קנאית לזמן השקט שלי,
ביקורת פנימית היא אחת החוויות שהכי עוצרות אותנו. אנחנו נמנעים מכל כך הרבה דברים רק בגלל הקול הקטן הזה בראש שאומר- "יחשבו שזה מוזר", "זה
אתם חוגגים את ליל כל הקדושים? ואת יום המתים? או פסטיבל מתים אחר? אולי מציינים חג לאבות הקדמונים? השנה בקיבוץ שלנו חוגגים את האלווין. אולי
הבלוג הזה חסר, והאתר לא שלם, בלי לבטא במילים מסוימות, גם אם קטנות ולא מדויקות, את ההודיה העמוקה שיש לי בלב, למורות ולמורים שפגשתי בדרך.
בין ראש השנה ויום כיפור, יש משהו מיוחד באויר. ריחות הסתיו יש בהם איכות של משהו שעומד לקרות, שמחכה להבשיל. יש תקווה כזאת, שכל מה
כאן תוכלו לקרוא ולהעמיק בקשר בין העולמות שלי: גוף ונפש, טיפול וחיים, מנוחה ומוות. אני כותבת כדי להיות בקשר. אשמח לתגובות.
להכיר אותי עוד >>