כאן מדברים על כתיבת מסע

בפוסט הקודם כתבתי על הירח. ויום אחרי שכתבתי והעליתי ופרסמתי, הרגשתי איך אם לא הייתי שולחת מייד, המילים היו נשארות בטיוטות עוד הרבה זמן. כי

הערב יהיה ליקוי ירח. ליקוי מלא. השמים יופיעו בפנינו במופע מיוחד, יצאו משגרתם הקבועה והסדורה. אנחנו נצא לראות אותו.  ערבים רבים אנחנו יוצאים החוצה ורואים

אמיה קצת חולה. היא נחה בערסל. מאז שהיא תינוקת, היא יודעת איך להיות חולה. או שאולי נכון יותר לומר-האופן שבו היא חולה מלמד אותי שיעורים

הדבר הבולט ביותר פה בנוף באנדלוסיה הם השמים. שמים עצומים בצבע תכלת שכל יום מופע עננים אחר מעלה בהם תערוכה. לפעמים אני יושבת מולם לתרגל.

כתיבה מהמסע. פוסט שני. רעש הנהר לא פוסק מתגלגל ורוחש, נשמע מבפנים ומבחוץ, מקרוב ומרחוק. אפשר לחשוב שאחרי כמעט שבועיים כבר לא נשמע אותו בכלל,

כתיבת מסע. פרק ראשון זה לוקח זמן, אני יודעת. המעבר משם לפה. בכלל כל מעבר מבקש את הזמן שלו.לפעמים אני אומרת שבא לי כבר להיות עוד