התחלות

בין ראש השנה ויום כיפור, יש משהו מיוחד באויר.

ריחות הסתיו יש בהם איכות של משהו שעומד לקרות, שמחכה להבשיל.

יש תקווה כזאת, שכל מה שאיחלנו יתגשם, שהשנה זה יקרה סוף סוף, שהפעם זה יעבוד.

האכזבה עוד לא הגיעה, זה עדיין מחזיק. 

זו התחלה, ויש בה יופי משלה.

אפשר מייד להתעצב מזה, כי מטבע הדברים, כמו כל שנה, האכזבה תגיע,

זה לא יהיה כמו בתקוות, כמו בדמיון. זה ברור וידוע.

מטבע הדברים, גם השנה- נטעה, נפשל, נאכזב.

ניכנס למתח, לקונפליקט לקושי, עם עצמנו ועם אחרים.

וככל שמתבגרים, אכזבות העבר משפיעות עוד יותר,

כמו לוחשות לנו באוזן- זו רק ההתחלה, עוד רגע זה יתקלקל…

ולפני שזה קורה, אני רוצה להציע, אפשרות אחרת, חדשה.

האפשרות להנות מזה!

לשאוף את האויר של ההתרגשות, של התקווה,

כמו טעם של תינוק שרק נולד.

להנות מכל רגע של התחלה, בה הדברים עוד באויר, טריים כאלה.

כמו לשאוף עמוק עמוק ריח של לחם טרי-

אנחנו יודעים שעוד יומיים הוא כבר יהיה הרבה פחות טעים,

ועדיין נהנים מהטריות, מהחדש, מהריח שאין כמוהו.

זה הטעם של הימים האלה

ימים שמותר בהם לשאוף לייחל, להתפלל,

ימים שמותר להיות בהם תמימים וצעירים, ימים מיוחדים שיש בהם חסד.

הימים האלה מזכירים לנו את הפוטנציאל, את כל מה שעוד יקרה.

מזכירים לנו את הרצון הפשוט הפנימי, שמעז לבקש את כל מה שהוא רוצה.

בלי לכבות את הרצון, בלי להתאכזב מראש, בלי להנמיך ציפיות.

להנות מהתקוה, מהרצון, ממש כפי שהם כרגע.

נהנה מזה עכשיו, ונזכור,

שאנחנו מספיק יודעות, מספיק נבונות, כדי להתמודד אחר כך עם השינויים והאכזבות.

והידיעה הזו, עם אמון וקבלה,

תאפשר לנו להיות במנוחה ממש בזה הרגע-

הרגע הנדיר הזה של עכשיו.

בדיוק לפני שבוע האתר הזה יצא לאור,

והימים האחרונים היו בשבילי התחלה נפלאה,

התחלה בה הכל קורה מעצמו, הכל זורם.

כל אחת ואחד מכם שנרשם לקבל מתנה, לעקוב אחר הבלוג,

כל אחד עורר בי ניצוץ של שמחה, התרחבות של הלב.

אני יודעת שיש עוד דברים לתקן, יש עוד מה לעשות, יש באגים וטעויות-

אבל עכשיו אני בוחרת להיות עם השמחה הזאת.

שמחה של טריות, של התחלה של הרפתקה,

שמחה שתתן לי כוח לכתוב, לתקן, לשפר.

ושוב לנוח.

מברכת אתכם בשנה טובה,

תודה על הנוכחות והקריאה

מוזמנות לכתוב לי כאן בתגובה.

תודה.